אתגרים באכילה אצל ילדים עם צרכים מיוחדים

ילדה שרוצה לקחת עוגיות

למרות שנראה לנו כי אכילה היא פעולה אינטואיטיבית ופשוטה, היא איננה עסק פשוט כלל. האכילה מצריכה גיוס של כל החושים (מישוש, ריח, שמיעה, ראיה וטעם), שימוש ברפלקסים, תיאום עדין בין נשימה לבין בליעה, יכולת תיאום בין העין לפה, ליד, לתנוחת הגוף ועוד. לכבוד יום האוטיזם הבינלאומי החל ב- 02.04.2016, ליטל מוזס, דיאטנית קלינית במכבי, מספרת הכל אודות הקשיים באכילה בקרב ילדים הלוקים באוטיזם, ונותנת לנו טיפים להתמודדות.

לילד עם צרכים מיוחדים יש לקות משמעותית, המצריכה סיוע מיוחד לשם קיום חיים רגילים. הלקות יכולה להיות גופנית, שכלית, נפשית, רגשית, התנהגותית, חושית, שפתית או לקות בהתפתחותית הכוללנית. לקות כזו עלולה לעיתים לפגוע משמעותית ביכולת הילד לאכול מאוזן, ובכך לפגוע בתהליכי הגדילה וההתפתחות התקינים שלו.

כאשר הפגיעה היא גופנית ובולטת כמו פגיעה במעי הקצר או מום לבבי, ברור לנו מדוע הילד מתקשה באכילה. במקרה כזה אנו נעזרים בטכניקות שונות כמו מתן פורמולות מזון מיוחדות לילד, כדי להתגבר על העניין ולצמצם את הבעיה. אולם לעיתים קרובות, סיבות הקושי לאכילה אצל הילד אינן ברורות לנו. סיבות הקושי הללו עלולות לנבוע ממספר דברים:

  • מוגבלות שכלית עלולה להאט את קצב האכילה בגלל יכולת פגועה ללמוד ולתאם בין שלבי האכילה השונים.
  • בעיות חישה שאינן בולטות לעין, אך משמעותיות ביותר להחלטת הילד אם לאכול מזון בעל מרקם מסויים או לא.
  • בעות הנובעות ממקור התנהגותי או פיזיולוגי. במקרים כאלה אנו עלולים לטעות ולחשוב שהילד אינו רוצה או אינו יכול לאכול, כשהדבר בעצם לא נכון.

הרבה פעמים אנו רואים כי הלקות המקשה על פעולת האכילה גוררת התפתחות יחסי האכלה בעייתיים, בעקבות חוסר אמון ותסכול הדדי של הילד ושל המטפלים.

המפתח ליחסי האכלה תקינים הוא לשמור על כבוד, להבין שיש סיבה טובה שבגללה הילד מראה קשיים באכילה ולאתגר את הילד במידה הנכונה. כדי לתת מענה מתאים, מומלץ לעבוד בצוות רב מקצועי הכולל מטפלים, מנתחת התנהגות, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת ודיאטנית, על מנת לפקח על תהליך האכילה. בנוסף, יש להעריך את מקורות הקשיים הקיימים, ולפיהם להתאים את סביבת האכילה. קשיים אלו עלולים לנבוע מרמות רעש או אור חזקים בסביבת האכילה, ממרקם וגודל המנה או מחוסר בתוכנית התנהגותית מובנת בזמן האכילה.

חשוב ביותר להנהיג ארוחות מסודרות, להימנע ממתן תחליפים למזון המוגש בארוחות ולשמור על בטיחות על ידי מניעת קימה מהשולחן עם אוכל בפה. כמו כן, ישנה חשיבות רבה לרציפות תוכנית האכילה בין מסגרות החינוך של הילד לבין הבית.

בהצלחה!