להתבגר ולהתגבר
גיל ההתבגרות מביא עימו שינויים רבים אצל המתבגר אשר לעיתים גורמים לקושי בתקשורת עם הוריו. ד"ר רות רוזן צבי, פסיכולוגית קלינית לילדים ומתבגרים במכבי, מסבירה על תופעות נפוצות בגיל זה, וממליצה על דרכי ההתמודדות עם הקשיים. באיזה גיל למעשה מתחיל רשמית "גיל ההתבגרות"?
אין גיל מדויק בו מתחיל 'גיל ההתבגרות' אלא הוא מתחיל בהדרגה עם הופעת הסימנים להתפתחות מינית יחד עם השינויים ההתנהגותיים והרגשיים האופייניים לגיל הזה.
מה הם המאפיינים הבולטים של גיל זה ומהם הקשיים עמם מתמודדים המתבגרים עצמם ובני משפחותיהם?
גיל ההתבגרות מתאפיין בשינויים בכל התחומים – המתבגר מתמודד עם שינויים גופניים, קוגניטיביים, ריגשיים וחברתיים.
אחד השינויים הבולטים המאפיינים את גיל ההתבגרות הוא השינוי הפיזי- הצמיחה לגובה, שינויי הקול, קבלת המחזור והופעת סממני מיניות כשיער ערווה, צמיחת שדיים ועוד. השינויים האלה יכולים להביא לבלבול ומבוכה בקרב המתבגרים , לעיסוק רב בגוף ולרגישות רבה למראה החיצוני. השינויים החיצוניים האלה מהווים פעמים רבות גורם למבוכה ופגיעה בביטחון ותחושת הערך העצמי.
בנוסף, בגיל ההתבגרות ישנה קפיצה קוגניטיבית גדולה: החשיבה נהיית לוגית ומופשטת יותר, והיכולת של המתבגרים לעבד מידע ולפתור בעיות משתפרת בצורה ניכרת. פעמים רבות אנו רואים אפילו גם שיפור במיומנויות הקשב והריכוז של מתבגרים. השינויים אלו מאפשרים להם לעמוד במעמסה לימודית גדולה יותר אבל גם מאפשרים להם לפתח חשיבה עצמאית. הם כבר לא מקבלים את הכללים והמוסכמות החברתיות באופן אוטומטי אלא מרשים לעצמם לבחון אותם, להטיל בהם ספק ולהביע התנגדות לערכים שלא נראים להם צודקים. אמנם לנו, המבוגרים, לא קל להתמודד עם הבדיקה והמרד הזה אבל חשוב לזכור שעבור המתבגר זו הדרך לגיבוש זהות עצמאית.
מאפיין נוסף של התקופה הזאת הוא העובדה שמתבגרים נוטים להעדיף לבלות זמן עם חברים ולהשקיע בחיי החברה שלהם על פני בילוי עם המשפחה. לפעמים הורים למתבגרים מרגישים שהבית הפך להיות "מזנון, מכבסה וכספומט…" חשוב לזכור כי ההזדהות הרבה עם בני נוער אחרים מאפשרת למתבגר להיפרד מהוריו ולבסס את העצמאות שלו. בנוסף ההתנסויות החברתיות האינטנסיביות מאפשרות למתבגר לתרגל מיומנויות חברתיות ובין אישיות אשר ישרתו אותו בהמשך, והן הבסיס ליצירת קשרים זוגיים אינטימיים בחייו הבוגרים.
יש לציין ולהרגיע את ההורים, כי מחקרים מראים שלמרות שבני נוער מראים העדפה לחבריהם על פני ההורים והם אמנם מושפעים מאוד מהחברים בנוגע לנושאים כמו לבוש או העדפה מוזיקלית אבל בנוגע לנושאים מהותיים יותר להורים יש השפעה הרבה יותר גדולה וחשובה על המתבגרים.
מכל השינויים אפשר להבין שגיל ההתבגרות מאופיין גם בלחץ ועומס ריגשי שמתבטאים בין השאר במצבי רוח משתנים, בהבעת רגשות מתפרצת, ולעיתים גם בעליה ברמות החרדה והדיכאון. כל אלה נובעים הן מהשינויים הורמונאליים הדרמטיים שעוברים המתבגרים, והן מהמשימות ההתפתחותיות ונפשיות שהמתבגרים עומדים בפניהם.
כמו כן, המתבגר רוצה להיות עצמאי מהוריו, ולכן נוטה להישען רבות על חבריו.
מדוע הצורך למרוד ולבעוט במוסכמות כל כך מהותי בתקופה זו של החיים, ומה הערך שהורים יכולים להשיג מניהול נכון של המשברים?
לנו, כמבוגרים, קשה מאד להתמודד עם התנהגותם הבוטה של המתבגרים. עם זאת, ניתן לראות את החיכוכים האלה כהזדמנות. הזדמנות לקשר, הזדמנות לשוחח עם הילד שלנו על הדברים החשובים ביותר, לקבל דעות שונות ולמצוא פתרון. אם ההורה מבין כי המרד הזה הוא חלק חשוב בהתפתחות של המתבגר וזו הדרך שלו לחפש את העצמאות והיחודיות שלו- יהיה לו קל יותר לא לקחת את הדברים אישית. אם ההורים מצד אחד מציבים גבולות הגיוניים ומצד שני באים לקראת הילד בהקשבה והבנה הם למעשה מלמדים את הילד שלהם אין מוצאים איזון בין הצורך לשמור על מוסכמות החברה ובין הרצון לשמור על עצמאות ואוטונומיה.
מה הם הסיכונים שמתלווים לגיל ההתבגרות, ומה הם סימני האזהרה אליהם חייבים ההורים לשים לב? מתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית?
הצורך למרוד ולחפש עצמאות מההורים עלול להוביל את המתבגר להתנהגות מסוכנת או מסכנת כגון עברה על החוק, צריכת אלכוהול, צריכת סמים ונהיגה פרועה. לחץ חברתי יכול להוביל מתבגרים למצוא את עצמו במצבים שלא היה מגיע אליהם לולא הלחץ הזה.
כמו כן, עיסוק אובססיבי בגוף יכול לצאת מכלל שליטה ולהוביל להפרעות אכילה. בנוסף, בגלל הסערה הרגשית בה המתבגר נמצא, עלולים להופיע אצלו דיכאון ותגובות חרדה.
כדאי לפנות לעזרה מקצועית כאשר אנו רואים שהמתבגר מסוגר שעות ארוכות בחדר, לא מוכן לנהל שיחה, ואין שום אינטראקציות חברתיות חיוביות בינו לבין ההורים, אלא רק אינטראקציות של חיכוך, כעס ועלבון.
דבר נוסף המצריך תשומת לב מיוחדת הוא ירידת משקל דרסטית בקרב המתבגר, ועיסוק יתר בגופו.
יש לי מתבגר בבית. איך עדיף לי להתנהל מולו?
הנה כמה טיפים קצרים
עשה:
- היו מעורבים בחיי המתבגר. אל תוותרו על לדעת לאן הילד שלכם הולך ועם מי הוא מסתובב. חשוב גם להיות חברים שלו בפייסבוק.
- הציבו גבולות וכללים ברורים והגיוניים. כאלה שהם החשובים ביותר להתנהלות המשפחתית ולבטיחות המתבגר. מיותר לריב על סידור החדר אבל חיוני לקבוע שעת חזרה הביתה, למשל.
- יזמו שיחות עם המתבגר. המשיכו להתעניין בו ובנעשה איתו למרות שהוא בוודאי יהדוף שיחות כאלה ב "תפסיקו לחפור".
- זכרו – זה שהילד מנסה להרחיק אתכם אין משמעות הדבר שהוא לא זקוק לכם!
- יזמו יציאה משותפת לבית קפה, סרט וכו'.
- הביעו התעניינות וכבוד לתחומי העניין של המתבגר (סדרות, מוזיקה, תוכניות) – אפילו אם אינכם מבינים בהם.
אל תעשה:
- אל תטיפו. אם ברצונכם לפתוח שיחה בנושאי מין, אלכוהול ו/או נהיגה – עשו זאת בגובה העניינים כשיחה שמציגה בפני ילדכם את הדברים בצורה עניינית ומכבדת.
- אל תגררו ל"מלחמות". השאירו את ההתעקשות לדברים החשובים הנוגעים לשלומו ועתידו של המתבגר/ת.
- הציבו דוגמא אישית לשיחה, לפתרון סכסוכים, לשיתוף ריגשי ולשמירה על גבולות. מתבגרים מכבדים עמדה עקבית וברורה המכבדת אותם.
כיצד יכול ליווי מקצועי להקטין את הלחץ ולסייע למתבגר ומשפחתו לצלוח את התקופה בשלום?
חשוב לציין שהמתבגרים לא תמיד רוצים ללכת לטיפול. לכן, ליווי מקצועי ברמת הדרכה, יעוץ ותמיכה להורים חשוב בתקופה הזו, על מנת לכוונם להתנהלות נכונה מול המתבגר.
ישנן קבוצות תמיכה להורים באופן פרטני או קבוצתי – אשר נותנות להורים תחושה שהם לא לבד, מעלות רעיונות ומייעצות עצות מקצועיות להתמודדות. אם אתם מודאגים מהמצב של המתבגר בעקבות התנהגויות מסוכנות והתדרדרות בתפקוד היום יומי שלו, מצבי רוח גרועים, והסתגרותו בחדרו לשעות רבות – חשוב להציע למתבגר להיעזר בטיפול.
