משחררים את הלחץ…
הילדים שלנו גדלים לסביבה תחרותית מאוד – גם בלימודים וגם חברתית. איך עוזרים להם להתמודד עם האתגרים? ניצן רמתי, עובדת סוציאלית קלינית, מדריכה אותנו
"לילדים היום יש המון אתגרים לימודיים וחברתיים. הם יכולים להיות לחוצים מהישגיהם בבית הספר, אבל לחץ יכול גם להיות סביב חוגים ושעות הפנאי. ילדים הנתונים בלחץ יכולים להביא אותו לידי ביטוי בטווח רחב מאוד של תגובות”
אילו סימנים צריכים לשמש נורת אזהרה להורים?
“שינויים חדים בהתנהגויות. אם רואים שהילד עצבני, חרד, מגיב בבלבול או בחוסר אונים. יש ילדים שלא מסוגלים להחליט אפילו את ההחלטות הפשוטות ביותר וכל החלטה מלחיצה אותם. יש גם תגובות התנהגותיות כמו התקפי זעם, התקפי בכי, נסיגה של הילד להיות תלוי יותר בהורה – גם אלה הם גם סימנים לכך שהילד נתון בלחץ.
“כל ילד שונה ולחץ יכול לבוא לידי ביטוי או בהימנעות מהתחום שמלחיץ אותו או בהשקעה מרובה בו. יכולה להיות ילדה בכיתה ב’ שלא מעוניינת ללכת לחברים ולחוגים, אלא רוצה רק לשבת בבית לעשות שיעורים כי היא מעוניינת להגיע להישגים בבית הספר. מנגד, יכול להיות ילד שהחרדה סביב הדרישות בלימודים יגרמו לו ממש לפחד מבית הספר – סקול-פוביה – ולהימנע מללכת. שני הקצוות קיימים”.
ממה זה נובע?
“לפעמים הילדים מרגישים שהם לא טובים מספיק בתחום, שהם לא יכולים להגיע להישגים שמצופים מהם או שהם מצפים מעצמם. הורים רבים אומרים ‘אני לא אומר לו שהוא חייב להצליח’, ולפעמים הם לא מודעים שהציפיות שלהם עוברות גם אם הן לא נאמרות ישירות, אלא מועברות בעקיפין. הילד מרגיש את הדברים”.
אז מה עושים במקרה כזה?
“אם יש איזשהו קושי סביב מקצוע מסוים אז רצוי לברר את העניין עם הילד ולראות מה מפריע לו: זה יכול להיות הקשר עם המורה, קושי שנובע מלקות של הילד ולפעמים זה משהו סביבתי שמפריע לילד. צריך לברר עם המורה של המקצוע או עם המחנך איך הילד מתפקד, לאסוף מידע – ולפי זה לראות במה אפשר לעזור”.
ובבית איך על ההורים לנהוג?
“באופן כללי צריך קודם כול להשתדל לא לצפות מילד להישגים שלא מותאמים לגיל, ליכולות שלו ולנורמות שאנחנו חיים בהן.
“כשמשוחחים עם הילד על הקושי שלו, חשוב שהשיח לא יהיה ביקורתי. יש לנסות להבין מה קשה לו, לתמוך בו ולראות איך אפשר לעזור לו. חשוב מאוד לא לקשור בין האהבה וההערכה של ההורה להישגים. הילד צריך להרגיש בטוח שההורה מעריך אותו בגלל האישיות שלו, לא בגלל הישג כזה או אחר. חשוב לזכור שילדים הם לא מבוגרים, וחלק מההתפתחות של ילד הוא לחוות כישלונות – וגם להחליף חוגים ותחומי עניין. הורים נלחצים מכך שילד שינה את ההעדפות שלו, אבל שינוי בהעדפות הוא חלק מההתפתחות. הזמן, התמיכה והגיל יעשו את שלהם. כלומר, חשוב לא להיות שאננים – אבל גם לא להילחץ מדי”.
ואיך אפשר לעודד אותו ולדרבן אותו להמשיך לנסות?
“אחרי שהרגענו אותו והראינו לו שההערכה שלנו אליו לא קשורה להישגים שלו, אפשר להראות לו מה הוא כן עושה ובמה הוא כן מצליח – ולהראות שגאים בו ומעריכים אותו על דברים אלה. זה יכול להיות ספורט או מקצוע אחר בבית הספר. אם יש דברים נוספים שהוא רוצה לעשות ומרגיש שהוא לא מצליח, אז צריך לשבת ספציפית ולראות איך אפשר לתמוך ולעזור”.
