קדרות עונתית
אמנם הוא נקרא "דיכאון עונתי" – אך רוב האנשים סובלים מדכדוך דווקא בחורף, כשהימים מתקצרים ונעשה קר יותר. ד"ר ירחמיאל ברבר, פסיכיאטר מומחה, מספר לנו על הסיבות ועל דרכי הטיפול
"דיכאון עונתי הוא דיכאון שלוקים בו בעונה מסוימת של השנה", מסביר לנו ד"ר ירחמיאל ברבר, פסיכיאטר מומחה ופסיכיאטר של הזקנה, "ברוב המקרים אלו אנשים שבקיץ מתפקדים היטב ובחורף חווים תקופה של דכדוך ושל דיכאון, ולכן המצב מוכר גם בשם 'דיכאון חורף'. אנשים אלה חווים שנה אחר שנה, בדרך כלל בחורף, דיכאון המתאפיין בעייפות, בהסתגרות בבית ובירידה בביצוע פעילות גופנית.
"דיכאון עונתי מסוג זה שכיח בעונות הקרות של השנה בארצות הקרובות יותר לקטבים, בדרך כלל בצפון אירופה ובצפון אמריקה, אך גם באזורים מיושבים בדרום כדור הארץ. הוא מתחיל לאחר הקיץ ומתגבר בחודשים הקרים. בישראל – כיוון שזו מדינה חמה יחסית, החורף לא קר מאוד והימים נותרים די ארוכים – אין לנו עדויות רבות להפרעות מהסוג הזה. עם זאת, בשנים האחרונות אפשר לראות שיש בהחלט עלייה מסוימת באנשים הסובלים מדיכאון עונתי. אלה אנשים שיש להם נטייה לכך, כמו שלחלק מהאנשים יש נטייה לדיכאון. באזור שלנו ובאזורים הקרובים לקו המשווה שיעור הסובלים מדיכאון עונתי הוא 1%, ובאזורים הקרובים לקוטב הוא יכול להגיע ל-10%".
מה מוביל לדיכאון? הקור? החושך?
"אחד ההסברים הוא הסבר ביולוגי – החשיפה המועטה לאור יוצרת שינויים הורמונליים בגוף. בגוף האדם יש הורמון מסוים שמופרש עקב פעילות של האור. כשהשמים מעוננים, בחורף, יש עלייה ברמת המלטונין ועקב כך ירידה בנוירוטרנסמיטורים כגון סרוטונין ואדרנלין עד כדי דיכאון. לכן בצפון אירופה ובצפון ארצות הברית – במיוחד בארצות סקנדינביה, שם בחורף יש שעות מועטות ביותר של שמש ואור – אפשר להבחין בשיעור גדול של אנשים הסובלים מדיכאון עונתי. המחסור באור מוביל כאמור לחוסר בנוירוטרנסמיטורים ולפגיעה בוויסות ההורמונלי במוח, והחושך שנופל בשעות הצהריים או אחר הצהריים מוביל לבלבול מבחינת ויסות שעות השינה והערות.
"נוסף להסברים הביולוגיים, אפשר לדבר על ההיבט החברתי של החורף שתורם גם הוא לדכדוך – אנשים מסתגרים בבתיהם ולא יוצאים, וכך נפגשים פחות עם חברים ועם משפחה, נחשפים פחות לקהילה. הנוטים ללקות בדיכאון עונתי נוטים גם פעמים רבות לצרוך אלכוהול כדי לשכך את הדיכאון. כל הסיבות או חלקן לצד הנטייה המולדת של האדם מובילות לדיכאון".
אז אם הבעיה היא מחסור באור – ייתכן שגם אנשים שנמצאים כל היום במשרד ילקו בדיכאון?
"זו אכן אחת הבעיות שרואים אצל אנשים הנמצאים במשרד שעות רבות ונחשפים רק לאורות ניאון. אין להם די אור שמש – וכאן אנחנו מגיעים גם לפתרונות. אחד הטיפולים הוא חשיפה לאור – פוטותרפיה. החשיפה לאור באמצעים מלאכותיים המדמים אור שמש מוריד אצל המטופל את רמת ההורמון מלטונין.
"עם זאת, רוב הזמן רק טיפול באור אינו מספיק. לפעמים יש צורך גם בתרופות ממשפחות אנטי-דיכאוניות כדי לעזור לאותם חולים. המלצות נוספות הן לעסוק בפעילות גופנית; לצאת מהבית; לאכול מעט יותר פחמימות ושוקולד, שמעלים את רמות הסרוטונין; ולטפח קשרים חברתיים. מובן שהכי מומלץ לשלב כל אלה יחדיו. אם הדיכאון חוזר מדי שנה בשנה בחורף אפשר כבר בסוף הקיץ להתחיל את הטיפול התרופתי כמניעה".
